מכל מלמדײ השכלתי (duchifat) wrote,
מכל מלמדײ השכלתי
duchifat

הטקסט מנוקד חלקי ויש רק הבדל מייוטי בין הגרסה הזאת לבין הגרסה שבארכיון של המוזיון
Еще кусочек статьи про бухарскую флягу для вина; этот кусочик чисто про значение вина как такового в еврейской традиционной литературе (я попросту перевожу куски из своей старой русской статьи). Опять же, замечания, особенно стилистического, орфографического и грамматического характера приветствуются.



שירי יין בספרות העברית המסורתיית

הספרות העברית המסורתיית שמה לב ליין כבר מזמן המקרא, כי למשקה הזה יש תפקית חשיב במסורת היהודית. השתמשו ביין בעבודת בית המקדש, והיין הוא גם חלק בלתי נפרד של קידוש השבת והחגים וההבדלה וגם של כל סעודות החגים. גם בתנ"ך וגם בספרות החכמים אנו מוצאים גם שבח ליין וגם אזהרה נגד שתיית יין לא זהירה: ויין ישמח לבב אנוש (תהילים ק"ד, ט"ו). אין אומרים שירה אלא על יין (ברכות ל"ה). היין בוגד (חבקוק ב,ה). בסובאי יין אל תהי (םחלי כ"ג ך'). יין בצהריים מוציא את האדם מן העולם (אבות ג, י"ד). יש שותה יין טוב לו, ויש שותה יין ורע לו, תלמיד-חכם שותה וטוב לו, עם הארץ שותה ורע לו (ירושלמי מעשר שני פ"ד)

שירי יין (חמריית) היו נפוצים בספרות הערבית והפרסית של ימי הביניים. גם משוררים עבריים של התקופה כתבו שירי יין, וביניהם שמואל הנגיד, שלומה אבן גבירול, משה אבן עזרה ואחרים. השירים האלה נקראו לעתים קרובות במסיבות וסעודות שבשבילם במיוחד נכתבו. כנראה, שרו יהודי בוכארה גם את השיר הנדון בסעודות שלהם.

לפי החכמים, ליין יש גם קשר לאחרית הימים ולזמן תחיית המתים ולביאת המשיח. בתלמוד בבלי (ברכות כ"ד, ב) נאמר שיין יהיה חלק חשוב של סעודת הצדיקים בזמן המשיח כשהצדיקים ישתו את היין ויאכלו את דג לוייתן.

ליין, לפי החז"ל, יש גם כוח לפתוח גם את לב האדם וגם את מוחו ואת פיו. התכינה הפותחת הזאת של היין מוזכרת בגמרא: "אמר רב הונא בריה דרב יהושע הרגיל ביין אפי' לבו אטום כבתולה יין מפקחו שנאמר (זכריה ט) ותירוש ינובב בתולות" (בבא בתרא י"ב, ב) זאת אומרת, יין פותח את לב השותה לשמחה כמו יין פותח את פי הנערה, בודאי, לשיר.

ליין יש גם תפקיד חשוב מסטי שמדובר עליו בספרי הקבלה. התכונה הזאת קיימת כי ליין יש כוח לשמח את בן אדם וגם להשפיע על המוח שלו ועל העולם הפנימי האינטלקטואלי. לכן קשור היין לצד הפנימי, הרוחני והשכלי. בספרי הקבלה היין מקביל וגם מתנגד לשמן שגם מרכך את הדברים. אבל השמן מרכך את הדברים חמריים אך היין מרכך את הדברים הרוחניים. ספר הזוהר אומר שהיין והשמן באים ממקום אחד, אבל "היין שמאל, והשמן ימין" (זוהר לך רס"ה). רבי אבא אמר שהיין והשמן יוצאים ממקום אחד, אבל השמן בא מהשכל והוא שקט, והיין תמיד מדבר בקול רם והוא בא מהנקבה (זוהר, שמיני ס"א). לפי ספר הזוהר, שני צבעים של היין, האדום והלבן, מקבילים לשני מצוות של השבת: שמור וזכור. בסמליות של הקבלה, הלבן, הימין, והזכר מתאימים לצד של הרחמים של האלוהים, והאדם, השמאל, והנקבה מתאימים לצד של הגבורה או הדין.

גם לפי שיטת הקבלה של המהר"ל מפראג, היין מתאים לצד הפנימי והאידאלי והנסתר. היין מנחם ומשמח את האדם, ובמיוחד את האדם שהוא באבל על מות הקרוב שלו. וזה הענין של קשר לתחיית המתים ולעולם הבא האידאלי (חידושי אגדית, סנהדרין, ע') .לפי המהר"ל, היין מתאים לשכל ולכן הוא עוזר לאדם הכם ומזיק לאדם טפש.


Tags: бухарская фляга
Subscribe

  • Pierce’s Abduction of Science: Is Anti-Intellectualism of American Universities Rooted in Pragmatism

    Пишу злобную анти-американскую статью про измерение науки деньгами. Выложу-ка сюда кусок черновика, может, у кого какие замечания? Я, в частности,…

  • (no subject)

    На мой взгляд (это я все про трактат Аркадьева думаю), бесконечность возникает не в языке (с его потенциальной возможностью бесконечной рекурсии) а…

  • (no subject)

    Правильно ли я понимаю, что слово "Европа" происходит от финикийского слова для Запада, однокоренного с эрэв, маарав, Магриб и т.п.?

  • Post a new comment

    Error

    Comments allowed for friends only

    Anonymous comments are disabled in this journal

    default userpic

    Your reply will be screened

    Your IP address will be recorded 

  • 1 comment